הקטעים מובאים מתוך ספרו של יוסף סיטי "ואלה תולדות" שכתב למשפחתו כדי להנציח את מורשתו. הם נערכו ותומצתו כדי לאפשר להעלות אותם על דפים אלו. הציטוטים והפתגמים המופלאים המשולבים, נאספו ולוקטו גם הם על ידי יוסף סיטי והיו שזורים בספרו בהתאם לתוכן הפרק. מאחר שאין אפשרות לשלב את הציטוטים כולם, הם הובאו בחלקם.
הנחיית טקסי יום הזכרון
באותה תקופה לאחר שהגן של מרים צמח וגדל, התחלתי בפעילות מרוכזת בתנועת ה"מכבי-הצעיר", שהאחראי עליה היה יהושע דאום.
באותה תקופה קיבלתי עבודה במוסך של חברת "בני מגדיאל" שעסקה בחקלאות ובכלים המשמשים לחקלאות בנגב. מדי פעם גם היה צורך להסיע כלי רכב כלשהו לשטחים החקלאיים שבדרום. עבדתי במוסך וכמפעיל ומרכז של תנועת "המכבי-הצעיר" התאפשר לי להעדר בעת הצורך כאשר נדרשתי לפעולה בתנועה. לכל פעילות בתנועה, הועמד לרשותי ג'יפ של החברה ללא הגבלה וההעדרויות שלי היו רבות.
בשנים 51- 52 החלו לגבש את טקסי יום-הזיכרון וחגיגות יום-העצמאות. ראש המועצה המקומית מגדיאל מר צבי זמיר (סלוביק), פנה אלי בבקשה לארגן במושבה את טקסי יום-הזיכרון, ליד מצבת חללי צה"ל במגדיאל. נעניתי בשמחה מהולה בעצב. חלק מרשימת החללים על גבי המצבה, היו אלה חבריי שנפלו בקרבות משותפים במלחמות ישראל.
בשנים הראשונות של טקסי ימי-הזיכרון, שילבתי מצעדים ברחובות המושבה של תנועות הנוער- "מכבי-צעיר", "נוער-העובד", "בני-עקיבא" ובתי-ספר, שבסיומם היו מתקיימים מסדרים מרשימים ליד מצבת-הזיכרון. בטקס הושמעו דברי ראש-המועצה, הקראת פרקי תהילים לזכר הנופלים, דבר נציג ההורים השכולים, כאשר דגל הלאום מורד לחצי התורן. עם סיום שירת ההמנון הלאומי, המסדר היה מפנה את הרחבה עד לצאתו מהשטח בצורה מתוכננת ומסודרת ולאחר מכן הקהל התפזר איש איש לביתו.
הטקסים והמצעדים היו מכובדים ומרשימים ביותר והיו בעלי סגנון ואופי מיוחד בטקסי יום-הזיכרון ובחגיגות יום-העצמאות. אירגנתי את הטקסים במשך מעל ארבעים שנה עד אשר המושבות מגדיאל, רמתיים, הדר ורמת – הדר אוחדו והפכו להיות עירית "הוד-השרון". שנים אחדות עוד נוהלו הטקסים בכל אחת מן המושבות בנפרד עד לקבלת החלטה על ידי מוסדות העירייה, למסד אותם במסגרת חגיגות יום-העצמאות של העיר, במקום מרכזי אחד-בבית "יד-לבנים". מרגע זה, כל טקסי יום-הזיכרון שהתקיימו בארבע מצבות בעיר עברו להתקיים בבית "יד-לבנים" באמצעות מנחים ובמאים מקצועיים. הסתיימה מסורת של ארבעה עשורים, אשר נעשתה על בסיס התנדבותי מלא, מסורת שאפיינה את המושבה והייתה חלק מהווי תושבי המקום על כל גווניו ויצרה אווירה של אכפתיות והרגשת שייכות לכל אחד מבני המושבה.
מכבי צעיר
בתקופה זו, סניף "מכבי-צעיר" מגדיאל נחשב לאחד הסניפים הטובים בארץ. התקיים שיתוף פעולה פורה עם סניף "מכבי-צעיר" רמתיים שבראשו עמד יעקב רטן (כיום פרופסור יעקב רטן). היחסים בינינו היו הדוקים. בכל רבעון של שנה, הוצאנו אל הפועל ימי עיון למדריכים משני הסניפים, מחנות משותפים ועוד. המסורת השנתית של התנועה – היתה "מרוץ-הלפיד" בחג-החנוכה, החל מהדלקת הלפיד ליד קברות ה"מכבים" במודיעין וכלה בהדלקת הלפיד המקומי בכל סניף בארץ. בפעילות זו תמיד הוגשה עזרת סניף "מגדיאל" לסניף "רמתיים" וההפך והיתה עזרה הדדית. פעילותו של סניף "מכבי- צעיר" מגדיאל זיכתה אותו שלש פעמים ברציפות בדגלון מס"ד (משמעת, סדר, דייקנות) מטעם ההנהגה הארצית של "מכבי-צעיר". "מפגן-הישגים" של שלושה ימים אשר ערך הסניף היה גולת הכותרת לפעילות הסניף. פעילותי בסניף "מכבי-צעיר" הלכה וגברה. העברתי קורסי מדריכים קצרים, כדי לשלב מדריכים בפעילות הסניף. התנועה החלה לפרוח בצורה מדהימה. מדי שבת היו מיסדרים שבועיים והחניכים והמדריכים היו מגיעים בתלבושת עם סמלי התנועה. התמכרתי לפעילות בתנועה. הייתי חוזר בשעות הלילה המאוחרות לאחר ישיבות מדריכים, או הכנת מיזמים נוספים. נעדרתי מהבית רבות ומרים היתה מגיעה עם ילדנו, אוחזת בידם של רפי ושרהלה ומגיעה לבקר.
לאור פעילותי, נתבקשתי על ידי ההנהגה הארצית של "מכבי-צעיר", לקבל על עצמי לרכז את סניף כפר-סבא, ולרכז את אזור השרון בהנהגה הארצית – סניפי מגדיאל, רמתיים, רעננה וכפר-סבא. כדי להקל על ריבוי המשימות, מיניתי לסניף כפר סבא מחליף בוגר מסניף מגדיאל, אשר יהיה תחת פיקוחי. התחלתי לארגן קורסי מדריכים, ברעננה וכפר-סבא. אירגנתי מחנות אזוריים לארבעת הסניפים הללו שהחלו לתפקד בצורה מסודרת. לאחר שתי שנות עבודה, עקב אי תשלום שכר כפי שסוכם על עבודתי בכל ימי השבוע הפסקתי את פעילותי ולבסוף פרשתי.
באותו זמן, מצבה הכלכלי של חברת "בני מגדיאל" הלך והתדרדר. אחי עבד באותם ימים בחלוקת גז בחברת פז-גז ונודע לו כי מחפשים עובדים. תוך זמן קצר עברתי לעבוד כטכנאי בחברת פז-גז. נשלחתי לקורס טכנאי-גז. הלימודים התפרסו על כשבועיים, שמונה שעות מדי יום שבסופם היו מבחנים מטעם משרד המסחר והתעשייה. עברתי את המבחנים בהצלחה. מכרתי את הטנדר שברשותי ורכשתי רכב מתאים והתחלתי בעבודתי. המעסיקה היתה אשה נמרצת שניהלה את העסק ביד רמה. מצבנו הכלכלי היה קשה. לא היה באפשרותנו לקנות צעצועים וארגז הכלים שלי שימש כצעצועים לרפי.
חזרה למכבי צעיר
בחלוף תקופת זמן מסוימת, הוצע לי בשנית על ידי הנהלת "מכבי" מגדיאל, לקבל את ניהולה של תנועת "מכבי-צעיר" במגדיאל. חלפו שבועיים ולמרות עידודה של מרים, היססתי מעט. לבסוף החלטתי לקבל על עצמי את התפקיד אך בהתנדבות כדי לא להיות מחויב להנהלה.
הגעתי למועדון אשר פרשתי ממנו והעזובה היתה רבה – לא היו ספסלים, המקום היה מוזנח ומלוכך, הקירות מלוכלכים והארון אשר הכיל את אלבומי הסניף נותר פרוץ והיה צורך לשקם את מהקום מחדש. הזמנתי בעלי מקצוע- צבעים, חשמאלים ולאחר כשבועיים ימים, המלאכה הסתיימה והמקום נראה מבריק. כעת היה עלי לגייס חניכים. קבוצת הילדים הראשונה אשר הצטרפה לראשית הפעילות, קיבלה על עצמה להתחיל בגיוס חניכים לתנועה. ההתלהבות היתה רבה. לאחר כשנה הצלחנו לגייס חניכים רבים לתנועה.
סניף מגדיאל מכבי צעיר 1992
לראשונה הוצאנו מספר חניכים לקורסי מדריכים המופעלים על ידי ההנהגה הארצית. הקורס התקיים מידי שנה בשנה, לתקופה של שלשה שבועות בחודשי הקיץ. מדריכים אלו יהוו את הגרעין הממשיך בתנועה ויאפשרו פעילות איתנה ורחבת היקף בסניף מגדיאל-הוד-השרון. עם סיום קורסי ההדרכה, נכנסו המדריכים לפעילות מלאה בסניף. הסניף הלך וצמח עד אשר הפך להיות אחד הסניפים הטובים של תנועת "מכבי- צעיר" בארץ.
בראשיתה של שנה, קיימנו טקסי השבעה לחניכים שליוו במצעדים מרהיבי עין להנאת ההורים. הצטרפות חניכים היתה בקנה מידה משביע רצון. התנועה הלכה וגדלה. השתתפנו במחנות הארציים של התנועה מידי שנה בשנה, שבהם נערכו תחרויות בענפים שונים וזיכו את הסניף בתעודות הוקרה של מקומות ראשונים. המדריכים והחניכים היו גאים.
חלפו שנים ושוב שקעתי עמוק בפעילות התנועתית. עברתי ממפעל אחד למשנהו- הוצאה לאור של עיתון הסניף, מפעל הפורימון, מחנות ארציים של פסח, סוכות או "מרוץ- הלפיד" בחנוכה. בין לבין, השתלמויות מדריכים בכל התחומים. לא היה רגע דל. כדי לעורר עניין והטבה לבוגרי הסניף, עלה בדעתי להוציא אל הפועל יוזמה של הענקת כרטיס הנחה לבוגרים, כאשר עם כל קניה של מוצר כלשהו באחד מבתי המסחר בעיר, תוענק הנחה בסכום שסוכם עליו מראש עם ארגון-הסוחרים. הבוגרים ביוזמתם נטלו על עצמם לעבור בין בתי המסחר בעיר, ולהביא את בעל העסק להסכים ולהצטרף ליוזמה יחד עם התנועה. להפתעתנו, הצטרפו למיזם מספר לא מבוטל של סוחרים, מה שהניע את בוגרי הסניף להיות מעורבים עוד יותר בפעילות הסניף, לתרום ולפעול במרץ.
באחד הימים הוזמנתי לשיחה בנושא הנוגע לסניף "מכבי-צעיר" עם יו"ר מחלקת הנוער הוד- השרון. כאשר סיימתי את השיחה והייתי בדרכי הבית, ניגשה אלי מזכירת המחלקה והגישה לי מכתב. באישורה פתחתי את המכתב ונדהמתי לגלות את בחירתי ליקיר-העיר. בערב הטקס, מרים התלוותה אלי לאירוע. התיישבנו במקומותינו בהמתנה לתחילתו. המנחה היה שדרן הרדיו הידוע דניאל פאר.
בשמאל: ראש העיר עזרא בנימיני מעניק את אות יקיר העיר ליוסקה סיטי 1992
תזמורת מנדולינות
כשתים עשרה שנה לאחר פעילות שוטפת של הסניף, החלה פרישה נכרת של מדריכי התנועה בעקבות גיוסם לצבא. זה גרם למשבר והחלה דעיכה בפעילות התנועה שהטרידה אותי מאוד. כדי לנסות להתמיד ואולי להחזיר את המצב לקדמותו עלה לי רעיון להקים תזמורת-מנדולינות, תחת השם "תזמורת-המנדולינות והחליליות של "מכבי-צעיר" מגדיאל", חשבתי שאולי מפעל שכזה שמלווה בתוכן תרבותי, יהיה תמריץ לפריחת הסניף מחדש. בתחילה ביררתי אודות תזמורת-המנדולינות הקיימת בישוב השכן ראש-העין. זו היתה תזמורת וותיקה בעלת ניסיון רב בתחום הנגינה. יצרתי קשר עם מנצח התזמורת על מנת לברר מהם הדרישות בארגון תזמורת שכזו. קבעתי פגישה ראשונה עם המנצח במתנ"ס ראש-העין בליווי הורה נוסף. ביום ובשעה היעודה הגענו אל המתנ"ס. ממולנו כבר היתה ישובה תזמורת-המנדולינות בהרכבה המלא. מנצח התזמורת הקדים וסיפר כמה מילים על הרכב התזמורת, אודות ביצועיה וכיצד היא פועלת. בסיום דבריו, הציע המנצח להשמיע בפנינו ביצוע מלא של מספר יצירות הכולל שירים עבריים שונים. הקונצרט נמשך כשעה והכיל עושר מוזיקלי רב. רמת הביצוע של התזמורת היתה גבוהה ומעולה והשאירה עלינו רושם רב.
לאחר סיום הקונצרט, התיישבנו עם מנצח התזמורת, אדם נעים הליכות, כדי לקבל תדריך מלא כיצד ואיך להוציא אל הפועל את המשימה. בסיום הפגישה עמו, יצאנו מעודדים עם רצון עז להצליח בדרכנו החדשה. למחרת היום פעלתי במרץ. יצרתי קשר עם יצרן מנדולינות וביצעתי הזמנה של שמונה מנדולינות, הכנתי פרסום מתאים. מיסדתי קשר עם מורה-מנצח לתזמורת, הכינותי תלבושת צנועה וסמלי תזמורת, עתה עם פרוס השנה החדשה, היינו מוכנים לתחילתה של פעילות נוספת בתקווה שתניב הצלחה בעתיד.
ההרשמה החלה, נרשמו מספר תלמידים לא רבים. אף-על-פי כן, התחלנו בפעילות שוטפת. לאחר מספר חודשי פעילות ואימונים, הוזמנו למופע בבית-הספר היסודי "רעות" לקראת חג-השבועות. זו היתה הופעת הבכורה שלנו. ההופעה נמשכה כשעה והרשימה את הצופים ולוותה במחיאות כפיים סוערות. ההצלחה נתנה לנו עידוד אך היינו צריכים להמשיך ולשפר את הישגנו.
התזמורת המשיכה לעבוד ולהתאמן עם הופעות צנועות בסביבתנו הקרובה עד אשר הגיעה ההזמנה להופיע בחול-המועד סוכות בבית-הנשיא בירושלים. זו היתה הפתעה שגרמה סיפוק וגאווה. לשם כך, הצטרפו אלינו מספר נגנים לתגבור ממקומות שונים בארץ והתחלנו במלוא המרץ בחזרות משותפות ורציפות כפעמיים בשבוע.
הופעה בבית הנשיא
בחול המועד, הגיעה שעתנו לעליה לירושלים כדי לקיים את המופע בבית-הנשיא. הגענו מתוחים ומתרגשים לכניסה בשער הראשי. ההתרגשות הרקיעה שחקים. הנשיא הצטרף אלינו לצילומים משותפים, לחיצות ידים, ושיחה קצרה עם הנשיא. לאחר סיום הטקסים הללו, התמקמנו בחלק המיועד לנו, הכנו עמודי תווים, התאמת צלילים ו- פתחנו בנגינה! הופעתנו ארכה כארבע שעות עם הפסקות קצרות. האורחים בביקורם בבית-הנשיא, חלפו על פנינו והתעכבו להאזין לנגינה.
בשלבים מאוחרים יותר של תזמורת המנדולינות, החלו להצטרף לנגינה גם נגנים מבוגרים שהיוו תגבור משמעותי. מאוחר יותר הצטרפתי גם אני וזו היתה סגירת מעגל בתחום הנגינה מבחינתי. שבתי לנגן בתזמורת המנדולינות של מכבי צעיר בכפר מלל במנדו-צ'לו כנגן בס כפי שניגנתי בעבר הרחוק.
תמונה משותפת עם הנשיא עזר ויצמן, במרכז בסוף
מופע תזמורת מנדולינות של מכבי צעיר בבית הנשיא בחו"ל המועד סוכות שארך כארבע שעות.
חלפו שנתיים של נגינה עם הופעות צנועות ומדי פעם כנסים. לאחר תקופה החלה פרישה של הנגנים הצעירים, לטובת חוגים בבתי-הספר- כגון מחול וספורט לסוגיו ועוד. סניף מכבי צעיר החל להחלש. הפעילות דעכה, בתזמורת היה צורך ברעיונות חדשים, היתה תחושה של קיפאון ולא הורגשה תמיכה או עידוד מצד חברי האגודה. לאחר ארבע שנות התנדבות החלטתי לפרוש מכל פעילות תנועתית. שנות פעילותי במכבי צעיר דרשו ממני הקרבה לא מעטה. שנה אחת לאחר פרישתי מ"מכבי-צעיר", התפרק הסניף סופית. התזמורת התפרקה מיד. נשארנו מספר מבוגרים שהצטרפו כקבוצה למורה המנדולינות בביתו. המשכנו לנגן יחד כדי ליהנות מהחוויה המוזיקלית. שנתיים מאוחר יותר, החלה גם פרישה של נגנים מתוך הקבוצה עד אשר הקבוצה התפרקה לגמרי.
לאחר עשר שנות פעילות רצופה, ומלאה במפעלים רבים, למען הנוער במושבה ובאזור, פרשתי מן התנועה לחלוטין.
בין ייתר תחביביי המוזיקליים, נסחפתי בעקבות נכדי אלעד, אשר היה נגן "קרן-יער" בתזמורת כלי-נשיפה מטעם "קרן-המוזיקה" בכפר-סבא. כדי לעודד, לתמוך, הצטרפתי בהנאה לתזמורת כלי נשיפה של המבוגרים ב"קרן-יער". קיימנו חזרות וקונצרטים משותפים, כאשר שנינו מנגנים באותו כלי. היתה זו חוויה מיוחדת. לאחר שלוש שנות נגינה, אלעד פרש מן התזמורת. שנה לאחר מכן, פרשתי גם אנכי מתזמורת המבוגרים. כך תמה התקופה המוזיקלית בחיי לעת הזאת.
